הגעתי לסדנא עם הרבה חששות, אני זוכר שליוו אותי הרבה מחשבות כגון מה יהיה? איזה אנשים אני אכיר שם? האם אני עושה את הדבר הנכון, מה אחרים יחשבו עלי, בקיצור לא ידעתי למה לצפות. ככל שעבר הזמן החששות שלי התפוגגו, והבנתי שבמשחק אין משמעות לגיל ושתמיד תעשה את מה שאתה עושה ואל תחשוב מה אנשים יגידו. למדתי גם להקשיב. הסדנא העניקה לי ביטחון עצמי, הרגשה טובה שאני עושה משהו שאני אוהב. שאנשים מעריכים אותי, קיבלתי הרבה פרגון שעזר לי להמשיך את כל התהליך הנפלא הזה ועזר לי בכלל בחיים. הסדנא הוציאה ממני דברים חיוביים, והופתעתי מעצמי הרבה פעמים שעשיתי דברים שלא חשבתי שאני אעשה. עצם היותי בסדנא זה כבר הישג כיוון שרק המחשבה על קבוצה כזו שצריך לדבר מול אנשים ולהציג הפחידה אותי. אבל ניצחתי והנה אני כאן!! עברתי פה הרבה חוויות ונהניתי מכל רגע!! נהניתי מאד גם "ממשימות בית" מכיוון שברגעים כאלה אנחנו מביאים משהו מעצמנו, משהו שהקדשנו בו מחשבה פרי היצירה שלך, ושם אהבתי להביא את המחשבות שלי לידי ביטוי. לסיום הסדנא נתנה לי כלים לחיים ולהתמודד עם דברים, הסדנא חידדה לי את הנקודה שזה הדבר שאני רוצה לעשות!!!

א.ש
 
 
"אט-אט, ללא הפסקה, פנתה הביתה, אל מקום בו לא הייתה מעולם" (מתוך הספר "הגשרים של מחוז מדיסון") תודה לך פנינה שהזכרת לנו כל הזמן לחזור להגשה, לתחושה, לכאן ועכשיו, לבחינה הפנימית של מה טוב לנו... תודה שהכוונת אותנו לאורך כל הדרך למשימות ולפעולות שאפשרו לי לחזור הביתה, לפגוש שם את עצמי, לקבל השראה ולגלות כל כך הרבה תחומי עניין, אנשים, ריקודים, מוסיקה, ביטויים, פתגמים, דמויות שננטשו להם שם על ידי השגרה.

מ.ד.
 
 
קודם כל גיליתי שיש בי כשרון משחק כלשהו, מה שלא היה ידוע וברור כלל וכלל לפני. הגעתי לסדנא די מופנם וביישן, והיום אני יותר פתוח ומרגיש אדם קצת יותר מוחצן לשמחתי. אני זוכר מהסדנא ניסיונות של החברים לבצע את התרגילים כשבכל פעם אני מופתע מהם מחדש. מהיכולת ומהתעוזה ומהפתיחות. היו לי תרגילים שהיה לי קשה לעשות מתוך מבוכה, אך בזכות אהדה, פרגון ותמיכה של הקבוצה זה הפך
לקל ומהנה. מאד נהניתי מתרגילים מצחיקים וקורעים לכל אורך הסדנא. ואני מאחל לעצמי להמשיך בדרך זו.

ח.כ.
 
 
מה היה לנו השנה? חוחית, ורקדנית, זקן שבט, ומשוררת, טווס וכלכלן, ואחד דייקן. נעימה וחכמה, ואחת כל יכולה, אחד משנן ואחד הורס (את הבנות) וגם ינוקא גם. והרי בלי פנינה אי אפשר, ערבים גדולים הובילה, מאיתנו את המיטב הוציאה, ואת הקבוצה להפקה גדולה הביאה.

א.ש.
 
 
הזמן עבר לו מהר, והנה אני מסיימת הערב כבר שנה שנייה בסדנא!! כשאני מסתכלת אחורה על חרדת הקהל שלי, ועל כך שבתחילת השנה שעברה עוד חששתי לעמוד על הבמה בקומה השלישית לפני 15 איש, ולאחר זמן כבר הייתי בתפקיד גברת צווינוס על הבמה, ומכוון שנשארתי לשנה נוספת, המשכתי להתפתח, הרגשתי הרבה יותר מנוסה ובטוחה. נדלקתי על הדמות שהתבקשתי להציג, הייתי צעירה ואוהבת, שחולמת על פיסת של שקט. שני התפקידים אתגרו אותי ממקומות כל כך שונים. ובשניהם הופעתי בפני קהל רחב וגדול והתגברתי על פחדים ואני באמת מתקשה להאמין שעשיתי את זה! אני באמת גאה בעצמי! ועל כך מגיעות התודות לא רק לתעוזה ולכוח הרצון שבי אלא בעיקר לפנינה שהחדירה בי את האמונה! ולחברים בסדנא שלאורך כל הדרך האירו והעירו ובעיקר היו שם, תמכו ועודדו! הייחוד של הסדנא השנה היה לדעתי שהיו גם תרגילים ואלתורים חיים וגם תרגילים שדרשו הכנות בבית. אני זוכרת גם את הארוחות המשותפות, ואת חגיגת פורים המהנה עם בוגרי הסדנאות. היו הרבה רגעים נעימים, מאתגרים ומלמדים במהלך הסדנא ואני מאחלת לעצמי שאני אמשיך לצמוח ולגלות מקומות נסתרים בתוכי, להתמודד איתם, לדעת לבכות ולדעת לצחוק, כמו שלמדתי בסדנא הזו בכל הכוח ומכל הלב, ובעיקר להמשיך קדימה בחיוך ובאהבה... תודה רבה שנתתם לי להיות אני ולהכיר אתכם, שקיבלתם, תמכתם, ריגשתם ואהבתם! אוהבת!!

ה.ל.